פרק ב' של "המירוץ למיליון" הסתיים ללא הדחה. ההפקה עשתה "ויתערב" כדי לשמור על מאור ואשר, האנדרדוגים מחממי הלב. סמדר שילוני מודיעה: יהיה דיסקו
סמדר שילוני
כבר הייתי ככה קרובה להודיע בתדהמה. להגיד לעצמי שככה זה בארץ, בכל שמחה חייבים למהול איזה מינון מדוד של צער. בעיני רוחי ראיתי את אשר ומאור (במילעיל, אני מבקשת, זה חשוב. אחרת זה כמו להגיד בובליל במלרע) מודחים על ידי מאירמן, מכרסמים את השטיח מרוב תסכול. הנה שוב זובחים את הפריפריה כדי להציל את הקיבוצים. גם אם הפעם, באמת, המטרה נעלה.
אלא שהרגע הזה נחסך ממני. ההפקה כנראה עשתה "ויתערב", והחליטה שקטע המירוץ הראשון (והפרק השני!) יסתיים ללא הדחה. אם השטיח היה מתחת לרגליים של כל זוג אחר במירוץ, חוץ ממרגלית וחנה עצמן, הייתי מתעצבנת. הפעם, אני חייבת להודות, אם זאת התערבות, אז אני לא רוצה לדעת מזה, ואני גם אכחיש שאמרתי את זה, אבל תכלס, תודה. עכשיו לכו תסתדרו רק עם שני קטעי מירוץ נטולי הדחה, כשאחד מהם כבר משוריין באופן מסורתי לפיינל פור.
הבנג'י. שילוני קשרה את עצמה לספה (צילום: אייל אלקבץ)
אפשר להבין למה ההפקה שומרת על מאור ואשר. ל"מירוץ" אין הרבה חלונות הצצה, ובמעט שיש היא חייבת לייצר עניין. אין ספק, שרשרת משימות אינסופית היא דבר מרתק, אבל הדבר העיקרי שעשוי להחזיק, לפחות אותי, מול המסך הוא היחסים בין שני חברי הצוות, ובמקרים מסוימים גם היחסים בין צוות אחד לצוות אחר.
בפרק השני כבר אפשר לקבוע בביטחון מי יחזיק מים ומי יביא לכם אותם בכיס. אישיות היא משהו שאי אפשר לקנות בחנות, לערבב עם מי חמצן ולמרוח על הראש. קונפליקטים לא נובטים על עכוזים של פייטריות ישראליות, לצערם הרב של שי וגיא. או במילים אחרות – יש כאלה שיש להם את זה, ויש כאלה שלא יצלחו גם לפארודיה על עצמם.
מאור ואשר. שני בוטנים בשקית גרעינים שחורים (צילום: אייל אלקבץ)
אצל חלק, הדינמיקה צצה מהר מאוד ("סוס שירוץ עד שימות, זאת מיה", מחמיא עמיחי גת לחברה שלו). אצל חלק, לוקח לה קצת זמן. לפעמים הצוות עצמו לא רואה את זה, אבל לצופה מהצד ברור שזה רק עניין של זמן עד שמזוודת הנפץ הזאת תתפוצץ להם בפנים. יש צוותים חזקים אבל מעט משעממים (אליענה ויעל), וצוותים סתם משעממים (אלן וענבל, דווקא עם פוטנציאל חיכוך גבוה, אבל לא תופס).
זוג או פרט
בגלל שמדובר בזוג ולא בריאליטי קבוצתי, כמו ברוב תוכניות המציאות, ההתאמה - או אי ההתאמה -קופצים לעין מהר מאוד. וגם פה מפתיע לגלות עד כמה התאמה היא מושג גמיש. כן, השניים האלה שצווחים עכשיו אחד על השני, זאת שיורדת עליו, ההוא שמחלק לה הוראות, יכול להיות שזאת עבודת הצוות האופטימלית, שככה זה עובד הכי טוב בשבילם. נפלאות דרכי האל.
כיוון שכולם עדיין מתלהבים בטירוף שלהם ועוד אין מספיק עומק ביחסים, מוקדם להצביע על משהו מורכב ביחסי הזוגות. אבל אפשר כבר לאבחן מצוקה קלה אצל עמיחי "אף פעם אל תגידי לי לנסוע לאט" גת ומיה, שמיצבו את עצמם כבר בפרק הקודם כאליל ומעריצה ("גו עמיחי, גו!"). אצל פיץ' ותום, האבא החורג והבת, ניכר שמדובר במקרה הנפוץ של גבר שמשוכנע שהוא צריך לקחת את המירוץ עליו, אבל בסוף זאת היא ששוברת את הכד וזאת היא שקופצת בנג'י (למרות התקפת היסטריה שהיתה גורמת לפרויד לרדת על גרם קוק מרוב שמחה).
רן ומיכל הם בהחלט מהזוגות שגורמים לי לתהות כמה זמן ייקח לכאפה שהיא תוריד לו לצלצל על העורף שלו (אם היא לא צלצלה כבר), אחרי שסיבן אותה בקשר לבעיות הגב שלו ושלח אותה לבנג'י הארור, כזה שהייתי צריכה לקשור את עצמי אל הספה רק כדי לצפות בו. איך הוא הגדיר את זה? "היה לי ברור שהיא מרגישה פיק ברכיים אבל הייתי די אדיש". צ'י-צ'ינג.
תנו לאנדרדוגים לנצח
המעניין הוא, ששני הזוגות הצבעוניים של הסדרה עד עכשיו, שהם גם שני הזוגות שהגיעו אחרונים בקטע הזה, מסתדרים מצוין אחד עם השני, לפחות בינתיים. למזלם, יש להם משהו חשוב לא פחות – הם מחממים את הלב. מאור ואשר, על מורשת השווארמה שלהם, הם בוטן בשקית גרעינים שחורים. והם לא צריכים להתאמץ כדי לבלוט – הם הגיעו ככה מהבית.
הם לא מצועצעים, הם לא בלונדיניות, הם לא אנשי הייטק. תסמכו על מאור שברגע שהוא רואה סנפלינג, הוא "אוטומטית מתחיל להזיע מכל מיני נקבוביות שיש לו". הם לא רצו למיליון שבסוף הקמפיין ואולי אין להם מושג איזה שואו המצלמה, כביכול, מבקשת. "אני חושב שאחרים יראו אותי בתור אנדרדוג, כי אני די בטטה בסך הכל", מאבחן מאור. שיהיה. כל זמן שהוא לא יהיה אוברדוג, אני לא רואה סיבה לדאגה.
ותרשו לי בבקשה לעצור לרגע בדרך, לרדת על ברכיי ולשיר שיר הלל קטן לחנה ומרגלית. נשים יקרות ומופרעות שכמוכן, אם לא הייתן קיימות, היו צריכים להמציא אתכן, אבל אני בספק אם מישהו שעובד בזכיינית שְבֵעָה בערוץ מסחרי היה מסוגל לנווט את המחושים שלו לכיוון.
מודה, הייתי בטוחה שהן תהיינה הראשונות לעוף. אחרי שמרגלית לא זזה רוורס על האומגה, והבחור ממע"צ דרום אפריקה עיכב אותן במחסום, כבר ניסחתי בראש הספד קטן, עם אנלוגיה יפה למצב התנועה הקיבוצית. אבל הן עשו את זה, ואפילו לא נזקקו לאצבע האלוהים של ההפקה. בפרק הבא הן גם מביעות בקול חשקנות כלפי אלן, האקס המשעמם של ענבל. יהיה דיסקו.
אחרי שכולם יתרגלו למשימות, להווי הצוותי ולתיאום תהיה משמעות אולי אפילו רבה יותר מליכולות הפיזיות. מי יתן ונזכה לראות את הצועדות גם בשלבים המתקדמים האלה, מה שזה לא יהיה שהן ימכרו שם, אני קונה. בברכת "צ'יקי צ'יקי צ'יק היי היי היי" חמה.
|
|
-----------------------------------
המירוץ למיליון: הריאליטי הכי מתגמל שנראה כאןיום שישי 13 בפברואר 2009 07:34 מאת: איילה פנייבסקי, עכבר העיר און ליין כבר בפרק השני קיבלנו את הבנג'י הגבוה בעולם, את שתי הקיבוצניקיות הכי קרועות בארץ, וכמעט הדחה. בפרק הבא נא להדיח באמת, מבקשת איילה פנייבסקי, ורצוי את שי וגיא 1. אני לא יודעת מיהם הסלבס שייכנסו או-טו-טו
לבית "האח הגדול". מה שברור כבר עכשיו הוא שהם פראיירים: נכון להיום מסתמנת "המרוץ למיליון" כתוכנית הריאליטי הכי מתגמלת שנראתה כאן. רמת ההשפלה נמוכה יחסית (אז נסעתן עם האמברקס למעלה, אז מה), רמת החשיפה גבוהה להפליא (אחלה רייטינג), ורמת הפאן פסיכית לגמרי. לרדוף בג'יפ אחרי מלכות יופי שלא מצליחות לצאת מהחניה? לקבל ברכות מכוהנות בכפרים אפריקאיים? לפרוק את האגרסיות על כדי חרס מקומיים? תעמידו את זה מול שהות בת חודשים תחת אותה קורת גג עם עינב בובליל.
2.
גם מבחינת הצופים, הדיל לא כזה רע. קצת צפוי, אבל בימים שבהם אפילו התשובה לשאלה "את מי בחרנו" בבחירות לוטה בערפל, כמה קלישאות לא יהרגו אף אחד. השבוע, כל אחד מהמתמודדים נכנס עמוק עמוק לטייפ-קאסט המובהק שלו. "נו באמת, נתנו לשתי סבתות לבנות אוהל", מלמלו הצועדות מעמק הירדן, בשעה שענבל הזכירה לאקס שלה שהוא "מעולה עם ידיים". ההערה האחרונה, אגב, היא ככל הנראה הכי הרבה סקס שנקבל במרוץ הזה (כן, גיא ושי, אני יודעת שגם אתם קיוויתם): המגע המינימאלי בין המתחרים, שתאונת הדרכים הקטנה הייתה כנראה השיא שלהם, לא מאפשר מקום אמיתי לניהול תככים, מזימות גזעניות או סתם יחסים ארוטיים כאלה ואחרים, כמקובל בז'אנר. אולי בגלל זה מתעקשים לדחוף לנו שמות של כפרים כמו "ציציקאמה". אין לדעת.
4. כבר כשרז אמר שמי שיגיע אחרון "עלול לעוף הביתה", ולא פשוט "יעוף הביתה", משהו נשמע חשוד. "עלול" שהופיע במערכה הראשונה, כידוע, יהפוך ל"איך-עבדנו-עליכם" כעבור כך וכך הפסקות פרסומות. אשר ומאור יעופו? מה פתאום! הזוג שהגיע הפעם אחרון לקו הסיום הוא במקרה גם הזוג היחיד שמסוגל לספק פריים סיום יפה, כשהם צועדים לקראת השקיעה (נו, בערך), רצוצים אך מרוצים, ואשר מודיע למאור: "אם אתה מפליץ אני נכנס בך". "זה היה כאילו אתה רואה את משה ולוחות הברית, משהו כזה", התפייט אשר ברגש כשנודע לו שהוא נשאר במרוץ, רגע לפני שעניין ההפלצות עלה לאוויר. אבל נדמה שמדובר באלוהים ארציים בהרבה מאלה שראה אשר בעיני רוחו – מפיקי התוכנית, שהבינו שוויתור עליהם יהיה משול לקפיצת בנג'י בלי חבל לרייטינג. 5. ואולי זה הזמן להכריז על פייבוריטים להעפה, או לפחות לפרידה זמנית עד שמישהו ימציא לכבודם גלגל הצלה: שי וגיא. לא שמישהו במרוץ הזה יותר מדי זקוק לכסף, אבל עם כל הכבוד, שני יזמים בוגרי המרכז הבינתחומי בהרצלייה, שכל מה שיש להם לתרום לפרק זה "אחי, הבנות הישראליות חיות" (שלוש פעמים הם חזרו על זה), שילכו לעשות את המיליון שלהם בבית. בינינו, הסיכויים שלהם שם יהיו לא פחות טובים. איפה שיטת האסאמאסים כשצריך אותה, איפה עכבר העיר |
http://www.therace.co.il
השבמחקעוד בלוג חמוד של המירוץ למיליון